הלכה: מַתְנִיתָא בְּשֶׁקְּצָרוּהָ לְעַצְמָן אֲבָל אִם קְצָרוּהָ לְיִשְׂרָאֵל חַייֶבֶת. וְתַנִּי כֵן אֵין שׂוֹכְרִין פּוֹעֲלִין גּוֹיִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּלֶקֶט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מתניתא בשקצרוה הנכרים לעצמן. אבל אם קצרוה בשביל הישראל הוי כאלו הוא הקוצר וחייבת בפאה.
ותני כן. בתוספתא פ''ג:
אין שוכרין פועלים גוים מפני שאין בקיאים בלקט. ולא יניחו את העניים ללקוט ש''מ דפועלים גוים שקוצרים בשביל הבעה''ב חייב בלקט וה''ה בשכחה ופאה.
משנה: שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ גוֹיִים שֶׁקְּצָרוּהָ לִיסְטִים. קִרְסְמוּהָ נְמָלִין שִׁבַּרְתָּהּ הָרוּחַ אוֹ בְהֵמָה פְטוּרָה. קָצַר חֶצְייָהּ וְקָֽצְרוּ לִיסְטִים חֶצְייָהּ פְּטוּרָה שֶׁחוֹבַת הַקָּצִיר בְּקָמָה. קָֽצְרוּ לִיסְטִים חֶצְייָהּ וְקָצַר חֶצְייָהּ נוֹתֵן פֵּיאָה מִמָּה שֶׁקָּצַר. 13b קָצַר חֶצְייָהּ וּמָכַר חֶצְייָהּ הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן פֵּיאָה לַכֹּלּ. קָצַר חֶצְייָהּ וְהִקְדִּישׁ חֶצְייָהּ הַפּוֹדֶה מִיַּד הַגִּזְבָּר הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה לַכֹּלּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שדה שקצרוה גוים. לעצמן כדמפרש בגמ':
קרסמוה נמלים. כמו כרסמוה מלשון יכרסמנה חזיר מיער שדרך הנמלה לחתוך קנה השבולת מלמטה:
פטורה. דכתיב ובקצרכם עד שתהיו אתם הקוצרים:
נותן פאה ממה שקצר. כפי השיעור ממה שקצר הוא:
הלוקח הוא נותן פאה לכל. לפי שחובת הפאה ממה שקצר נשאר בזה החצי שקנה הלוקח והוי כאילו לא מכר לו אלא מה שישתייר בשדה אחר שיוציא ממנה הפאה שראוי להוציא מאותה שדה. וכן הפודה מיד הגזבר מוציא מחצי השדה שפדה כל הפאה הראויה לשדה כולה:
שחובת הקציר בקמה. כלומר חובת הפאה של הקציר הניח זה בקמה שקצרוה הלסטים ונהי דאם כלה השדה חזר פאה לעומרים וחייב להפריש מן העומרים הנ''מ היכא דכלה הוא אבל הכא הוא לא כילה:
מַתְנִיתָא בְּשֶׁקְּצָרוּהָ לְאָבְדָהּ. אֲבָל אִם קְצָרוּהָ שֶׁלֹּא לְאָבְדָהּ חַייֶבֶת. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בַּר שַׁמַּי וַאֲפִילוּ תֵימָא כְּשֶׁקְּצָרוּהָ שֶׁלֹּא לְאָבְדָהּ פְּטוּרָה מֵאַחַר שֶׁהַפֵּיאָה נִיתֶּנֶת בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע וְאֵין קַרְקַע נִגְזָל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתניתא. הא דקתני קצרוה לסטים חציה פטורה:
בשקצרוה לאבדה. שאיבדו וקלקלו מה שקצרו אבל אם קצרוה שלא לאבדה הוה קציר וחייבת בפאה. ונותן הבעה''ב מהחצי שקצר הוא:
א''ר הושעיא בר שמי. דלא היא דאפילו תימא בשקצרוה שלא לאבדה נמי פטורה שמאחר שהפאה ניתנית במחובר לקרקע ואין הקרקע נגזל וכל היכא דאיתא ברשותה דמרה קיימא וא''כ הויא כמו דהוא ברשות הבעלים ובאותה החציה היא חיוב הפאה של השדה ולפיכך פטור מליתן מהחצי שקצר הוא:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר עַל הַקָּמָה וּמִן הַקָּמָה עַל הַקָּצִיר וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר לֹא עַל הַקָּצִיר וְלֹא עַל הַקָּמָה. פְּעָמִים שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר עַל הַקָּמָה. הֵיךְ עֲבִידָא כִּילָּה אֶת שָׂדֵהוּ וְשִׁייֵר בָּהּ כְּדֵי פֵיאָה כֵּיוָן שֶׁקָּצַר שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה חָֽזְרָה פֵיאָה לָעוֹמָרִין מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר. וְלֹא סוֹף דָּבָר שֶׁכִּילָּה אֶת שָׂדֵהוּ. אֶלָּא אֲפִילוּ כְשֶׁקָּצַר וְאָמַר מִיכָּן וְהֵילָךְ אֲנִי מַפְרִישׁ פֵּיאָה. כֵּיוָן שֶׁקָּצַר שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה חָֽזְרָה פֵיאָה לָעוֹמָרִין מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר עַל הַקָּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פעמים וכו'. השתא מפרש לה להא דאמר מפני שהוא מפריש מן הקציר על הקמה היינו לפעמים שהוא מפריש כדמפרש ואזיל היך עבידא וכו'.
ושייר בה. מן הקמה כדי פאה של אותה השדה:
כיון שקצר שבולת הראשונה. כלומר ואם אח''כ נמלך הוא לקוצרה ולא נתן הפאה מן הקמה שהשאיר הדין הוא שחזרה הפאה לעומרין ומפריש אף מן הקציר שבתחלה על הכל והרי מפריש הוא מן הקציר על הקמה שהרי מן הנשאר לא קצר אלא שבולת אחת בלבד אלא כיון שקצר ממנה אפי' שבולת אחת כבר חזרה פאה לעומרין:
ולא סוף דבר שכילה את שדהו. והניח כדי פאה בלבד דאמרינן דמשכחת לה שמפריש מן הקציר על הקמה אלא אפי' בשלא כילה את שדהו נמי משכחת לה והיינו בשקצר איזה חלק מן שדהו ואמר מכאן ואילך אני מפריש פאה וכלומר עכשיו אני מפריש פאה כשיעור של השדה ואח''כ אקצור את הנשאר:
כיון שקצר שבולת הראשונה. כלומר ואם אח''כ נמלך והתחיל לקצור כיון שקצר אף שבולת אחת חזרה פאה לעומרין והרי הוא מפריש מן הקציר שבתחלה על הקמה.
מפני שהוא מפריש מן הקציר על הקמה ומן הקמה על הקציר. כלומר דאף דלפעמים מצינו שהוא מפריש פאה מן מה שקצר על הקמה שעתיד עדיין לקצרה וכן להיפך והיינו בשכילה הוא לקצור כל השדה כדלקמן ואז מפריש הוא מכל אשר ירצה:
ואינו מפריש מן הקציר לא על הקציר ולא על הקמה. אבל זה שקצר החצייה בלבד ולא כילה השדה כולה כ''א לסטים שקצרוה חציה הנשאר א''צ להפריש מהחצי שקצר הוא לא על הקציר ולא על הקמה וכלומר דאף אותו החצי שקצר בעצמו פטור הוא לפי שהניח חובת הקציר בהקמה ואותה קצרוה הלסטים:
הַמּוֹכֵר מַהוּ שֶׁיִּזְכֶּה בְּפֵיאָה שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָעוֹמָרִין. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁקִּיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ. מַה בֵּינָהּ לְקַדְמִיתָא אֶלָּא לִכְשֶׁתִּקְצֹר שְׁלִישׁ תְּהֵא שֶׁלָּךְ. אָמַר רִבִּי בּוּן בָּר חִייָא הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַמּוֹכֵר זָכָה בְּפֵיאָה שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָעוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן לֹא נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ בִרְשׁוּתוֹ בְּרַם הָכָא נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ בְרְשׁוּתוֹ. אִילּוּ קָצַר חֲצִי שָׂדֵהוּ וּמָכַר מַה שֶׁקָּצַר הַלּוֹקֵחַ מוּתָּר בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵיאָה יְאוּת. הַלּוֹקֵחַ מַהוּ שֶׁיִּזְכֶּה בְּפֵיאָה שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָעוֹמָרִין שֶׁל מוֹכֵר בִּפְלוּגְתָּא דְּרִבִּי וּדְרִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר בון. השתא נוכל לפשוט מינה להבעיא דהדא אמרה דבדין משנתינו נמי כן הוא שהמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר שיכול לזכות הוא גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא דקס''ד דמה''ט דמיא ממש לדין המקבל דסיפא דהתם:
המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין. על הא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל שהחיוב הוא אצלו ומבעיא ליה השתא אם המוכר הוא עני אם יכול הוא לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו גם כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן לקמן בפ''ה המוכר את שדהו המוכר מותר בלקט ובשכחה ופאה והלוקח אסור ומוקי לה הש''ס התם במכר לו שדהו וקמתה אבל אם שייר השדה לעצמו שניהם אסורין דאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך ולפיכך הכא בשמכר לו השדה עם חצי הקמה מספקא ליה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על אותו הקציר שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא:
נישמעינה מן הדא. דתנינן התם לעיל המקבל שדה באריסות לקצור אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני א''ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו מחצה לשליש ולרביע דכיון שיש לו חלק במחובר אסור הוא בכל אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט ובשכחה ובפאה וכדמפרש לה טעמא:
מה בינה לקדמיתא. מ''ש רישא ומ''ש סיפא:
אלא. כלומר דהיינו טעמא דבסיפא לא אמר לו שיהא שלו אלא כשתקצור שליש תהא שלך וכיון דלא זכה המקבל בחלקו אלא בתלוש וחיוב לקט שכחה ופאה הכל על בעל השדה הוא הלכך מותר הוא בלקט ושכחה ופאה:
א''ר יוסי. לא היא דלא דמי דתמן לא נתחייבה שדהו פאה ברשותו של המקבל שהרי לא זכה בחלק הקציר אלא אחר שיקצור אבל הכא שקצר זה החצי קודם שמכר שדהו ונתחייב הקציר כשהיתה שדהו ברשותו ודאי דאינו יכול לזכות בחלק הפאה של אותו הקציר דבשעה שקצר היתה שלו:
אילו קצר חצי שדהו ומכר מה שקצר. כלומר הא לא דמיא אלא להא דאילו קצר חצי השדה ומכר גם מה שקצר והשדה עם חצי הקמה והיה הלוקח מותר בלקט שכחה ופאה של אותו חלק הקציר שלו:
יאות. אתה אומר דגם המוכר בדין דקיימינן בה השתא מותר הוא בהן אלא דודאי הא ליתא דהאיך יהיה הלוקח מותר בהן הרי הוא עכשיו השדה שלו עם הקציר ואע''פ שהחצי הראשון קצר המוכר וא''כ הכא נמי לענין המוכר דבאותו חלק שקצר אינו יכול לזכות בהפאה שעל חלק זה:
הלוקח וכו'. השתא בעי איפכא אם הלוקח יכול לזכות לעצמו באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר המוכר הואיל ונקצר כשלא היה ברשותו וקאמר דתליא בפלוגתא דרבי ורבי יהודה נשיאה. דפליגי בסוף פרק דלעיל אם העני זוכה במה שיש ת''י או לא:
רִבִּי פִינְחָס בְּעִי קְצִירוּת חוּצָה לָאָרֶץ מַהוּ שֶׁתְּהֵא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה. שֶׁלֹּא תֹאמַר הַהֶקְדֵּשׁ פָּטוּר וְחוּצָה לָאָרֶץ פָּטוּר. אִי מַה הֶקְדֵּשׁ חַייָב אַף חוּצָה לָאָרֶץ חַייָב. אַשְׁכָּח תַּנִּי קְצִיר אַרְצְכֶם וְלֹא קְצִיר חוּצָה לָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קצירת ח''ל מהו שתהא חייבת בפאה. אם העלה אותו הקציר לארץ אם עכשיו תתחייב בפאה אף על פי שהוא מחו''ל כדמפרש ואזיל להבעיא:
שלא תאמר וכו'. כלומר ומאי הוא דמספקא לן ומהיכי תיתי תתחייב וקאמר דמשום דאיכא למימר דדמיא לדין דהקדש דמתני'.
שלא תאמר. אם יש סברא לומר דהואיל ומצינו דקציר הקדש פטור דאימעוט מקצירך פרט להקדש וכן קציר ח''ל פטור דאימעוט מקציר ארצכם והשתא אי מה הקדש מצינו דלפעמים חייב הוא בפאה כגון שפדה מיד הגזבר דאע''ג דמתחלתו היה הקדש השתא מתחייב הוא כשיצא מיד הקדש וא''כ ה''נ נימא אף חו''ל חייב כשהעלה הקציר לארץ או לא:
אשכח תני. דקצירת חוץ לארץ לעולם פטור הוא ואפילו העלהו לארץ דכתיב קציר ארצכם תרי זימני חד בפרשה קדושים וחד בפרשה אמור ללמד על קצירת חוץ לארץ דלעולם פטור הוא. אי נמי מקציר דמיותר הוא דריש דהוי ליה למיכתב ובקצרכם את ארצכם וקציר ללמד הוא בא דלאפוקי מה שנקצר בחוץ לארץ ואפילו העלהו אחר כך לארץ:
עַד כְּדוֹן בִּמְעוּרָבִין מִכָּן וּמִכָּן. הֲרֵי מֲעוּרָבִין מִצַּד אֶחָד אוֹ בִשְׁלֹשָׁה תְלָמִים שֶׁל פַּתִּיחַ אוֹ אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא.
הָיָה שָׁם גֶּדֶר כְּמָן דְּהוּא אִילָן. הָיוּ שְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד כדון במעורבין מכאן ומכאן. אסיפא דמתני' קאי. דקתני ומודים שאם היו ראשי השורות מעורבות שהוא נותן פאה מא' על הכל והשתא בעי דעד כאן לא שמענו ממתני' אלא אם היו מעורבין מב' הצדדין דהכי משמע אם היו ראשי השורות מעורבות זו עם זו.
הרי שהיו מעורבין מצד אחד מהו. שראש מלבן אחד הגיע לחבירו ואינם מעורבים הראשים כאחד זע''ז. א''נ ע''כ לא שמענו אלא שהיו מעורבין מכאן ומכאן בין כל אילן ואילן אבל הרי שהיו מעורבין מצד אחד להאילנות ומצד השני והיינו בצד שהוא בין אילן לאילן לא היו מעורבין ומהו הדין וקאמר דבזה הרי הוא כהך דשנינו בפרק דלעיל בהלכה א' גבי בור וניר וזרע אחר דבשדה בינונית שיעורן בג' תלמים של פתיח לענין הפסק בשדה וזרע אחר הוי הפסק אפי' בכל שהו ובשדה קטנה שיעור כולן בג' תלמים של פתיח וה''ה הכא נמי כן או דשיעור להפסק הוא בג' תלמים של פתיח או אפי' כל שהוא דאילן כזרע אחר דמי:
מַה טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מַכְנִיסִין זְרָעִים בֵּין הָאִילָנוֹת. אַתְיָא דְּבֵית שַׁמַּאי כְּרִבִּי יוֹסֵי. כְּמָה דְּרִבִּי יוֹסֵי אֲמַר אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מַכְנִיסִין בְּצָלִים בֵּין הַיֶּרֶק. כֵּן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מַכְנִיסִין זְרָעִים בֵּין הָאִילָנוֹת. מִסְתַּבְּרָא דְבֵית שַׁמַּאי יוֹדוּן לְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹסֵי לֹא יוֹדֶה לְבֵית שַׁמַּאי. בֵּית שַׁמַּאי יוֹדוּן לְרִבִּי יוֹסֵי שֶׁכֵּן אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מַכְנִיסִין בְּצָלִים בֵּין הַיֶּרֶק. רִבִּי יוֹסֵי לֹא יוֹדֶה לְבֵית שַׁמַּאי שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מַכְנִיסִין זְרָעִים בֵּין הָאִילָנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה שם גדר. בין המלבנות:
כמאן דהוא אילן היה שנים. כלומר כמו בשדה אילן דהגדר מפסיק ועושה אותן כמו שהיו שנים כדתנן בפ' דלעיל ולאילן אינו מפסיק אלא גדר וה''נ במלבנות כן:
מַה נָן קַייָמִין. אִי בִּמְרוּוָחִין אַף בֵּית שַׁמַּאי מוֹדֵיי שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּיאָה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. אִי בִּרְצוּפִין אַף בֵּית הִלֵּל מוֹדוּ שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּנְטוּעִין מַטַּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה. בֵּית שַׁמַּאי עָֽבְדִין לוֹן כִּמְרוּוָחִין. וּבֵית הִלֵּל עָֽבְדִין לוֹן כִּרְצוּפִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאין דרך בנ''א. אם רוצין לזרוע שדה אחת אין מכניסין הזרעים במקום שיש אילנות ולזרוע ביניהן וכיון שזה זרע בין האילנות דעתו היה לעשות כשדה שדה בפני עצמה ולפיכך זרע מלבנות מלבנות:
אתיא דב''ש כר' יוסי. דלקמן בפרקין דס''ל מלבנות הבצלים שבין הירק נותן פאה מכאו''א וכמו דטעמיה דר' יוסי לפי שאין דרך להיות מכניסין הבצלים בין הירק והלכך הירק כזרע אחר דמי ומפסיק בין מלבן למלבן כך ס''ל לב''ש הכא לפי שאין מדרך להכניס זרעים בין האילנות ומש''ה מפסיקין הן בין המלבנות:
מסתברא וכו'. כלומר אע''פ שאמרנו דאתיא דב''ש כר' יוסי מסתברא היא דב''ש ודאי הן שמודים להא דר' יוסי דאם אמרינן שאין מדרך להכניס זרעים לבין האילנות מכ''ש דאמרינן שאין מדרך להכניס הבצלים בין הירק דהבצלים מכניסן לקיום וירק אין דרכו להכניסו לקיום ומסתמא זורעין דבר שמכניסו לקיום בפ''ע אבל ר' יוסי לא יודי לב''ש דאע''פ שאין מדרך להכניס בצלים בין הירק מ''מ בזרעים אנו רואין שכן דרך בנ''א להיות זורעין בין האילנות:
אם ברצופין. הרבה וקרובין זה אצל זה א''כ הדבר ניכר שמפני האילנות שהן תכופין היה צריך לעשות התבואה מלבנות מלבנות ובהא אף ב''ש מודו שהוא נותן פאה מאחד על הכל דכולהו כשדה אחת חשיבא וע''כ היה צריך לזרוע מלבנות בשביל האילנות:
אלא כי אנן קיימין. פלוגתייהו בנטועין האילנות מטע עשר לבית סאה דב''ש עבדין להון כמרווחין דהא מיהת אינם תכופים כל כך זה לזה ומפני מה זרע התבואה מלבנות מלבנות אם לא לעשות לכאו''א כשדה בפני עצמה.
וב''ה עבדין להון כרצופין דהרחק של עשר אילנות לבית סאה לאו הרחק חשיבא ומפני האילנות זרע את התבואה מלבנות מלבנות והלכך כשדה אחת היא.
הלכה: אֲנָן תַּנֵּינָן שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים. תְּנָיֵי דְּבֵית רִבִּי שֶׁבֵּין הָאִילָנוֹת. מַתְנִיתִין צְרִיכָה לִדְבֵּית רִבִּי וּדְבֵית רִבִּי צְרִיכָן לְמַתְנִיתִן. אִילּוּ תַנֵּינָן אֲנָן וְלָא תַנּוֹן דְּבֵית רִבִּי הֲוֵינָן אָֽמְרִין לֹא אֲמַרְנָהּ אֶלָּא שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים דָּבָר שֶׁהוּא חַייָב בְּפֵיאָה. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא פְּטוֹר פֵּיאָה אַף בֵּית שַׁמַּאי מוֹדִין שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּיאָה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. הֲוֵי צוּרְכָה לְמַתְנִיתָה דְּרִבִּי. אוֹ אִלּוּ תְּנָיֵי דְּבֵית רִבִּי וְלָא תַנֵּינָן אֲנָן הֲוֵינָן אָֽמְרִין לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁבֵּין הָאִילָנוֹת דָּבָר שֶׁהוּא פְּטוֹר פֵּיאָה. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא חַייָב בְּפֵיאָה אַף בֵּית הִלֵּל מוֹדֵיי שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. הֲוֵי צוּרכָה לְמַתְנִיתִן וְצוּרְכָה לְמַתְנִיתָה דְּב͏ֵי רִבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אנן תנינן. במתני' מלבנות התבואה שבין הזתים ובברייתא דתני בבית רבי שבין האילנות וקאמר הש''ס דלא פליגי אלא דתרווייהו צריכי ומה דלא שמעינן מחדא שמעינן מחבירתה:
אילו תנן אנן. אי ממתני' לחוד הוה אמרינן דבין הזתים דוקא קתני משום דב''ש דהואיל והוא דבר שהוא חייב בפאה שמפורש בכתוב כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך הלכך הזית מפסיק בין מלבן למלבן לפאה אבל דבר שהוא פטור פאה כגון שאר אילנות שאינם מפורשים בתורה לחיוב פאה אלא שלמדין מן הזית כדאמרינן בפ''ק בהלכה ד' יצא זית ולימד על כל האילנות פאה ואי לאו דשמעינן להאי ברייתא דבית רבי ה''א למטעי גם בהא ולומר דזית דוקא כתבה התורה אבל שאר אילנות הן פטורין מפאה ואף ב''ש מודו בהו שאין מפסיקין בין מלבן למלבן ונותן פאה אחת על הכל הלכך אצטריך לדבית רבי וקמ''ל דשאר אילנות שוין הן לדין דזתים:
או אלו תניי דבית רבי. וכן אי מדבית רבי לחוד הו''א למטעי אליבא דב''ה דהייתי אומר שאר האילנות הן פטורין מפאה ובהא קאמרי דאין מפסיקין אבל בזתים שהוא מפורש בתורה לחיוב פאה אף ב''ה מודו דמפסיקין הן ונותן פאה מכל מלבן ומלבן הוי דצורכה לתרוייהו ולאשמעינן דבין בזתים ובין בשאר אילנות פליגי ב''ש וב''ה:
משנה: מַלְבְּנוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים. בֵּית שַׁמַּאִי אוֹמְרִין פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִין מֵאַחַת עַל הַכֹּל. מוֹדִין שֶׁאִים הָיוּ רָאשֵׁי הַשּׁוּרוֹת מְעוּרָבִין שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּיאָה מֵאַחַת עַל הַכֹּל. הַמְנַמֵּר אֶת שָׂדֵהוּ וְשִׁייֵר קְלָחִים לַחִים רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת אוֹ חַרְדָּל בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשלשה מקומות. וכך היא הנוסחא הישנה במשנה:
שהוא נותן פאה לכל או''א. לפי שאין דרך לזרוע מהן שדה אחת אלא ערוגות ערוגות וכל אחת מהן כשדה חשיבא. ושבת וחרדל חייבים בפאה ואע''פ שאין פאה לירק משום דהני לזרע עבידי וכמיני זרעים חשיבי והלכה כחכמים:
שבת. אניט''ו בלע''ז:
מתני' המנמר את שדהו. מלקט שדהו מקומות מקומות דמחזי כמנומר מל' ונמר חברברותיו שקצר את התבוא' שנתבשלה ראשון ראשון ושייר קלחים שלא נתבשלו:
בש''א פאה מכל אחד ואחד. מכל מלבן ומלבן דהואיל והערוגות עומדות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו קסברי ב''ש דמפסקי זתים אבל היכא דראשי שורות מעורבין זה עם זה מודו דלא מפסקי ובזמן שהאילנות רחוקים זה מזה עד שבקרקע בית סאה שהוא מקום נ' אמה על נ' אמה אין בו עשרה אילנות מודים ב''ה שנותן פאה לכל מלבן ומלבן דהואיל והאילנות מרוחקים נראין הדברים שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות ובזמן שהאילנות רצופין ויש עשר אילנות בפחות מבית סאה מודים ב''ש שנותן פאה אחת על הכל לא נחלקו אלא כשיש עשר אילנות בתוך בית סאה:
שבין הזתים. בגמ' מפרש מ''ש דבין הזיתים דנקט:
מתני' מלבנות התבואה שבין הזתים. ערוגות מרובעות של תבואה ומפני שהן עשויין כדפוסי הלבנים קרויין מלבנות:
14a קָצַר הַגִּיזְבָּר חֲצִי חֶצְייָהּ וְלֹא הִסְפִּיק לִקְצוֹר אֶת הַשְּׁאָר עַד שֶׁפָּדָה אֶת כּוּלָּהּ מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר עַל הַקָּצִיר. וְכָל מַה שֶׁנִּקְצָר בִּרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ כְּבָר נִפְטָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך ואלו מפסיקין
וכל מה שנקצר ברשות הקדש כבר נפטר. או דלמא דאמרינן דכל מה שנקצר ברשות הקדש כבר נפטר הוא ואינו מפריש אלא על הקמה הנשארת בלבד ולא איפשיטא:
קצר הגזבר חצי חציה. דבמתני' תנן והקדיש חציה הפודה הוא נותן לכל דאילו קצר הגזבר כשהיא הקדש פטור מפאה והשתא קא מבעיא ליה אם קצר הגזבר החצי של אותה חצי השדה שהקדיש זה ולא הספיק לקצור את השאר עד שפדה אחד את הכל מן ההקדש הקציר שקצר הגזבר והקמה הנשארת מהו אם צריך להפריש עכשיו מן הקציר של הקמה הנשארת גם על חלק הקציר שקצר הגזבר משום שפדה גם לאותו חלק הקציר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source